<h1>ספר הנייר הלכ' יו"ט</h1>
<h2>דף כד:</h2>
השוחט הבהמה בי"ט מותר לו לתלוש הצמר במקום הסכין אך לא יזיזנו ממקומו, אבל בעוף לא ימרוט שזה דרכו ונמצא שהוא תולש בי"ט, ומותר לעשות סימן בבשר.
<h2>דף כז.</h2>
הגהה. אין שורפין חלה ביו"ט אלא מפרישה עיסה ומניחה עד מוצאי י"ט ושורפה. ובפסח שאם יניחנה תתחמץ, לא תקרא לה שם עד שתאפה ואחר יפרשנה לחם וישרפנה מוצאי יו"ט, דהלכה כר' אליעזר דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה. והלכה כמותו שר' אליעזר בן יעקב סבר כמותו דהסל מצרפן. והני מילי בחלת ארץ ישראל שהיא טמאה, ואסור לכהן בין גדול בין קטן וצריך להמתין עד לערב לשורפה, אבל בחלה בחוצה לארץ שאינה אסורה אלא למי שטומאתו יוצאה מגופו כאיש שראה קרי ובאשה ימי נדה יכול לקרא לה שם ולאפותה מיד ולהאכילה לכהן קטן אם ימצאנו. ואם לא ימצא לא יקרא לה שם עד אחר אפייה. לשון רב אלפס פרק אלו עוברין.
